הסיפור של הַמַּסְפֵּרָה

זה התחיל משני הורים.
אבא שלי מצרפת. אמא מברזיל. שניהם עלו לארץ בגיל 18 ורכשו עברית מצוינת עד שזה הגיע לכתיבה.
אז אני הייתי ילד הברכות המשפחתי. כל בר מצווה, חתונה, יום הולדת, מוניתי לאחראי על כתיבת הברכות.
 
הלכתי ללמוד משפטים עד שהבנתי שבעצם אני אוהב מילים. עברתי ללימודי תסריטאות בסם-שפיגל, ומשם לכתיבת פרוזה ומאז אני כותב. פרוזה, הגות, דוקטורט וכן...עדיין ברכות יום הולדת.

כעבור אי אלו שנים הגיעה מי שהגיעה אל כולנו - הקורונה.
אני גר במושב עם דור מייסדים בני שמונים פלוס. הם היו נעולים בביתם כמעט שנה. אז יזמתי את פרויקט 'במרחק 2 מטר' שבו ראיינתי את הותיקים של המושב. וכך גיליתי שהסיפורים הכי מעניינים הם אלה שקרו באמת. ושיש לי חזון ואמונה שכל אדם יכול לכתוב את הסיפור שלו. שכל אדם צריך. מכאן הדרך למַּסְפֵּרָה היתה מוקלדת.

אין דבר מופלא יותר עבורי מללוות אנשים בכתיבת סיפור חייהם. וגם לכתוב ברכות ליום הולדת.

עד כאן הגרסה הסיפורית. למשהו רשמי יותר כנסו לכאן